top of page
שרה קנול - כי האדם
באה מכאב: הזדמנות לצפות ביצירותיה של שרה קנול

זמן השרון, ספטמבר 2011

מאת תומר קרן
 

שרה קנול, תושבת רמת השרון, הגיעה לתחום האמנות בעקבות הפציעה הקשה של בעלה, ולא מעט מיצירותיה נולדות מתוך ההזדהות עם כאבן של נשים במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, בו התנדבה

אירועי "הבית הפתוח" ברמת השרון מזמנים הצצה אל תוך עולמם של האמנים המקומיים. במקרה של שרה קנול, תושבת העיר, זוהי הזדמנות להפנות זרקור אל מי שבאה לתחום האמנות מתוך כאב.


קנול (65) היא יוצרת ותיקה ומוערכת השואבת השראה מפעילותה הפוליטית ב"שלום עכשיו", מההפגנות נגד הנשיא לשעבר משה קצב ומההתנדבות במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב. בימים אלה היא מציגה תערוכה חדשה בשם "ביחד". 

במרכז התערוכה, שניתן יהיה לבקר בה בסוף השבוע הקרוב כחלק מאירועי הבית הפתוח, בולטת היצירה "כיפה אדומה", שצריכה, על פי קנול, לשמש סמל ומודל חיקוי עבור כל אישה שחוותה תקיפה מינית. 

"הסיפור של כיפה אדומה הוא לא רק סיפור ילדים חביב", היא אומרת. "הוא בראש ובראשונה סיפור על ילדה שהותקפה מינית על ידי הזאב, ולמרות זאת הצליחה לצאת לדרך חדשה. אני בחרתי ליצור את כיפה אדומה כמו שאני רואה אותה: אישה מודרנית, חזקה שנכונה לקרב עם הזאב הרע, בעל פני גבר". 

קנול הצטרפה למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בעקבות עבודת מחקר שערכה בתה, הדס, שעבדה כעובדת סוציאלית. "הבת שלי סיפרה לי איך קיבלו אותה בזרועות פתוחות וכמה המרכז משווע למתנדבות. החלטתי להרים את הכפפה, ולמרות הקושי שחשתי אני לא מצטערת על החוויה". 

מה היו הרגעים הכי קשים עבורך? 
"השיחות. אף שעברתי הכשרה של חצי שנה, כל סיפור חדש שנחשפתי אליו טלטל אותי בצורה דרמטית. לבסוף לא הייתה ברירה, והייתי חייבת לפרוש". 

מבין ערמת המקרים שבהם נתקלה בעבודתה, קנול מספרת על מקרה מיוחד שנגע ללבה. "זאת הייתה בחורה מתוקה שקבעה להיפגש בבליינד דייט עם גבר שרמנטי. היחסים התקדמו מהר וכבר אחרי שבועיים היא מצאה את עצמה במיטה שלו. זה התחיל יפה. נשיקות וחיבוקים, ואז קרה משהו שהיא לא הצליחה להסביר לעצמה עד עצם היום הזה. הבחור החליף את עורו והפך לבהמה. הוא חבט בה, קשר אותה, התעלל בה פיזית ונפשית. והיא, האומללה, לא הבינה למה. 

"המזעזע מכל הוא שגם במשטרה לא הבינו אותה. במקום לשלוח לה חוקרת אמפטית, נתנו לה למלא טפסים ושלחו אותה לצלם המשטרתי שיצלם אותה בעירום עם כל הסימנים של ההתעללות על הגוף. מה הפלא שבסופו של דבר התיק שלה נסגר מחוסר עניין לציבור?". 

קנול הייתה בין הנשים שהפגינו מול בית המשפט בעניינו של הנשיא לשעבר קצב. "בהתחלה התייחסו אלינו בבוז וירקו עלינו", היא נזכרת. "בסוף כולם הבינו מי היה הנשיא המהולל שלנו". 

אין לך חמלה על כך שהוא נשפט לשבע שנות מאסר? 
"מה פתאום חמלה. היה מגיע לו עונש הרבה יותר חמור. שבע שנים זה סוכריות לעומת מה שהוא עשה". 

כאמנית מה את חושבת על הדרישה להוציא את הפסל שלו מבית הנשיא? 
"לכאורה אני אמורה לשפוט את הנושא כאמנית ולהגיד שפסל הוא פסל וגם רודנים איומים זכו ליצירה על שמם. אבל כאן מדובר במקרה אחר לגמרי. לא מציגים את הפסל שלו בבית הכלא, כמו שהיה צריך לעשות, אלא בבית הנשיא כאילו היה מדובר בנשיא שהביא לנו כבוד. זה נורא ואיום בעיניי".

הכוח להמשיך

אירוע אחר שהשפיע על חייה של קנול הוא הפציעה הקשה שעבר בעלה יורם בשנת 1970 בעת ששירת במילואים. "זה קרה במהלך סיור שעשה עם חבריו ליד גדר הגבול", היא מספרת. "לפתע נורתה מכיוון לבנון בזוקה שפגעה בסיור, ובעלי נפצע קשה. במשך שבועות הוא נלחם על חייו. הוא עבר 20 ניתוחים שבסופם הוחלט לכרות את רגלו השמאלית". 

כיצד השפיעה פציעתו של בעלך על היצירות שלך? 
"בעבודות שלי אני מבקשת לספק לא רק חומר למחשבה, אלא גם הרבה אופטימיות ותקווה. אחרי שיורם נפגע יצרתי פסל ללא רגל. קראתי לו 'אגדת הלוחם'. הפסל הזה מסמל בעיניי, כמו כיפה אדומה, את הכוח להמשיך. נכון שבהתחלה היו לי רגשי נקמה ומחשבות כמו 'למה זה מגיע לאדם כל כך טוב', אבל הרצון שלי לחיות בשלום ולבחור בחיים גבר על הכול. אם יש משהו שאני רוצה שאנשים ייקחו מהעבודות שלי, זה את השאיפה לעשות שלום. כן, גם עם הגרועים באויבינו. כי השלום הכי קר עדיף על פני מלחמה שבה נהרגים אנשים צעירים בדמי ימיהם". 

לאורך השנים הציגה קנול את פסליה, הכוללים פיסול בברונזה, אבן, גבס, רשת ופוליאסטר, ואת ציוריה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. עבודותיה נרכשות דרך קבע על ידי אספנים בארץ ובחו"ל. 

בשנה האחרונה הצטרפה אליה בתה הדס, שהחליטה לעזוב את עבודתה כעובדת סוציאלית ולשמש כמנהלת שיווק של אמה. הדס אף משמשת כאוצרת התערוכה "ביחד", שבה משתקפת, כמובן מאליו, גם דמותה שלה. 

"זה כיף גדול לעבוד עם הבת שלי", אומרת קנול. "במובנים רבים זו סגירת מעגל. בזכות הדס נכנסתי לעולם של נפגעות התקיפה המינית שהפך את היצירה שלי לעמוקה יותר". 

התערוכה של שרה קנול, שישי (23.9), 10:00-14:00; שבת (24.9), 11:00-20:00,
רחוב ז' בחשוון 57, רמת השרון

חזרה לעיתונות  >>

bottom of page