sara knoll - logo
שרה קנול - משחקת בחומר
משחקת בחומר

נישה - ירחון לעיצוב הבית, 2010

מאת אורנה גטניו שנייד, צילום אברהם חי


שם: שרה קנול
מגורים: רמת השרון
לימודים: אוטודידקטית
עיסוק: אמנית
מוטו: הרעיונות באים מהעולם שסביבך


היא אוטודידקטית המציירת ומפסלת בחומרים מגוונים, ושואבת נושאים לעבודותיה מחייה האישיים ומחוויותיה היומיומיות. פעמים רבות היא יוצרת פסלים בלי לתכנן מראש, ומאפשרת לחומר להשפיע על התוצאה. שיחה אישית עם שרה קנול.

כשנכנסים לביתה של שרה קנול מבינים מהיכן היא שואבת את ההשראה ליצירותיה. קנול, אמנית העוסקת בציור ופיסול, מתגוררת בבית יפהפה בפאתי רמת השרון, ומגינתה נשקף נוף וסקני אמיתי, שאלמלא האנטנות של בסיס צה"ל הסמוך אפשר היה לטעות בקלות במיקומו הגיאוגרפי. הבית מעוצב ומעטור בפסליה ובתמונותיה ומעניק למבקר, ובוודאי לבני הבית, תחושת חמימות וחוויה של יופי. קנול, אוטודידקטית בהשכלתה, עוסקת באמנות כבר 35 שנה. “התחלתי בקרמיקה ומשם עברתי לפיסול בחומר", היא מספרת. “כיום אני עוסקת בפיסול בברונזה, בברזל, בפוליאסטר ובגבס וגם בציור". הסטודיו לציור נמצא בביתה ואילו את הפסלים היא יוצרת בבתי יציקה. “אמנם לא למדתי מעולם לימודים פורמליים, אך אני לומדת כל השנים במסגרות שונות, אצל אמנים כמו מרים חורי ובסדנאות קבוצתיות עם אמנים נוספים. אני אוהבת לבדוק חומרים שונים וחייבת להתנסות כל הזמן".

ההשראה לעמודותיה, מעידה קנול באה מבפנים. “הרגשות והחוויות היומיומיות שלי מתבטאים בבחירת נושאי הפסלים. כשהתחלתי לפסל הייתי אמא צעירה, בחרתי בנושא האימהות והנשיות ופיסלתי דמויות נשים הנושאות תינוקות. כשהייתי עסוקה בשיפוץ הבית והייתי זקוקה להרבה כוח, התחלתי לפסל שוורים. במשך שנה פיסלתי שוורים שהמראה שלהם נשים, הם בעלי אגן רחב ומביעים מחוות נשיות. בגמר השיפוץ הבנתי שאני חוזרת לנשיות ולרוך, ואז התחיל התקופה של כשנה שבה פיסלתי שמלות עשירות בעלות קפלים. השילוב בין חוסנם של השוורים לרכותן של השמלות תוביל ליצירתן של דמויות נוספות שהופיעו בפסלים ובציורים אחרים".

קנול מציירת בסגנון מטופשט, אבל לפני כמה שנים שמה לב שבציוריה מופיעים מטיבים של גזעי עצים ופרחים מיחודים בעלי גזע. מוטיבים אלו חלחלו גם לפסליה, והדמויות האנושיות הפכו לדמויות ערטילאיות שנראות כאילו הגיעו מעולמות אחרים, ספק חייזרים ספק יצורים מיסטיים. אפשר אמנם לזהות את האובייקט המפוסל, אבל הוא מבטא משהו נוסף. קנול קשובה מאוד לעולמה הפנימי והבינה שהדמויות הללו לא צצו תחת ידיה במקרה: “לאחר אחת התערוכות הבנתי שכל העבודות האלה עוסקות בפציעה של בעלי, יורם, נכה צה"ל קטוע רגל. מסתבר שההתמודדות עם הפציעה ועם הנכות שלו צפה על פני השטח לאחר שנים רבות ונעשתה באמצעות הפיסול. זו הייתה מבחינתי סגירת מעגל". לקנול אין סדר יום או שעות עבודה קבועים ומסודרים. “אני יכולה לא להגיע לסטודיו בכלל במשך שבוע, ואז פשוט להסתגר בו כמה ימים. זה קורה בעיקר לפני תערוכות שמרגשות אותי בכל פעם מחדש".

ב-13 באפריל תשתתף קנול בתערוכת פסלים וציורים שתוצג תחת כיפת השמים באלרוב שדרות ממילא בירושלים. נושא התערוכה הוא סיפורי אגדות, וקנול מציגה במתחם שלם המוקדש ליצירתה פסלים הקשורים לאגדות ילדים. הפסל המרכזי הוא פסל שיש לו משמעות מיוחדת בשבילה. “ מדובר בפסל שרציתי לפסל שנים ולא העזתי". היא אומרת. “לקחתי את אגת כיפה אדומה והפכתי אותה למודרנית; הורדתי לה את הגלימה שמכסה את הידיים, וכעת היא צועדת בגאווה ומחזיקה בשרשרת את הזאב שהפנים שלו פני גבר". הפסל והמהפך באגדה אינם מקריים. במשך 15 שנה התנדבה קנול במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית ונושא הפגיעה בנשים ואלימות המופנית כלפיהן הביאו אותה לעיסוק בתכנים אלו. “אני מרגישה שבמידה רבה מדובר ביצירת חיי", היא אומרת. פסל נוסף שיוצג בתערוכה בירושלים זכה אף הוא לעיבוד מחודש. “לקחתי פסל קיים שלי בדמות אישה שנושאת כפיים מעלה, והפכתי אותו לפסל בגובה שני מטרים. התפילה והתחינה של רחל אמנו 'ושבו בנים לגבולם', המופיעה על הפסל, מדברת אליי מאוד כי יש לי נכד בצבא. הדרמטיות של הפסל מעבירה היטב את המסר הזה".

קנול אוהבת להתנסות בחומרים שונים, אבל מתחברת במיוחד לחומר. ״כשאני מגיעה אל הסטודיו אני לא מתכננת מראש מה לעשות״. היא אומרת. “אני פשוט לוקחת את החומר ויוצאים דברים. יש משהו בחומר שמאפשר לעשות בו מה שרוצים. לאני אוהבת את העובדה שאני יכולה לנסות משהו ואז לפרק אותו וליצור מחדש, ולהגיע לנקודה של מושלמות כולל טביעות אצבעות וסימני ידיים שנותרים בחומר".

כמו של אמן ניצבת קנול לא פעם מול הדילמה של שחרור יצירת האמנות שלה לעולם הרחב. ״תמיד חשבתי שאני יכולה להיפרד מהיצירות שלי בקלות״, היא אומרת, ״אבל אחרי חשבון נפש מעמיק הבנתי שבעצם קשה לי מאוד. אני זוכרת לאן הלכה כל יצירה, ומוצאת עצמי מורדת משאלות כמו אם שמו את המסגרת הנכונה או הניחו את הפסל במקום המתאים לו ביותר, ואם לא – ממש כואב לי. אמנם, במקרים רבים מזמינים אותי לייעץ היכן להעמיד את הפסל או לתלות את התמונה, אבל במקרים שלא זה לא מעסיק אותי. אחרי כל שנות היצירה שמאחורי אני יכולה לומר שאני כעת בתהליך של למידה לשחרר״.

אף על פי שלא למדה לימודי אמנות פורמליים, סבורה קנול שהם חשובים, מכיוון שהם מעשירים ותורמים ידע וניסיון. בנוסף, היא אומרת, לימודים פורמליים חשובים לרזומה. “אולי לא מקובל להודות בכך, אבל אמן יתקשה מאוד להתקבל לתערוכה ללא תואר פורמלי". קנול עצמה לומדת כל הזמן בחוגים ובסדנאות עם אמנים אחרם. “לאחרונה למשל, חזרתי לרישום, אני מתנסה בכל ובעיקר לא מפסיקה לאמן את המוח ואת היד". עבודותיה מוצגות באתר האינטרנט שלה ובתצוגות ברחבי הארץ. עבודות חדשות מוצגות בגלריה הייטאצ' לאמנות עכשווית, בחנות טולמנ'ס בהרצליה פיתוח ובחנות הרהיטים תות ברמת השרון.

עבודות רבות נרכשו על ידי אספנים מחו"ל, והיא אינה מסתירה את רצונה שיקנו את יצירותיה. ״כך אני מאפשרת לעצמי להמשיך את היצירה ואת הדרך, כי אמנות היא תחביב יקר״, היא אומרת.

חזרה לעיתונות  >>

© 2016, All rights reserved to SARA KNOLL   |   Graphic Design: YOLA  STUDIO

  • Facebook Grunge